<h1>ספר השותפות והעיסקא לרבינו שמואל הכהן ריש מתיבתא</h1>
<h2>דף ג.</h2>
השער הששה עשר העוסק בדין היזק אחד השותפים לשותפו ולזולתו. ונאמר שהיזק השותף לשותפו יהיה על ארבע דרכים. הדרך הראשונה כשהזיק לו בממונו שאינו נכנס בכלל השותפות וזה בהשתדלות ובכונה להרע לו אז חייב לשלם, מדבריהם [ב"ק קי"ז ע"א], ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב אמ' רבא ואם הראה בעצמו כמי שנשא ונתן ביד דמי. והדרך השניה כשהזיק לו בממונו הנכנס בכלל השותפות וכבר קדם ביאורנו למה שהוא חייב מזה ומה שאינו חייב ממנו. והדרך השלישית כשהזיק לו בגופו או בגוף ולדיו ואם היה זה על האופנים המיוחדים חייב לשלם מדבריהם [ב"ק פ"ג ע"ב] החובל בחבירו חייב בחמשה דברים בנזק ובצער וברפוי ובשבת ובבושת. והדרך הרביעית שכשהזיק לו בנפשו אז חייב מיתה אם היה במזיד, ומאסר אם היה בשוגג בזמנים המיוחדים. ומה שחייב אחד מהם שכשהזיק אין שותפו אחראי בו ומה שמוטל על אחד מהם מעונש ההיזק איננו מוטל על השני בתורת פרעון מצדו מפני שהנזיקין אינם נכללים בעסקי השותפות ואינם נכנסים בתוכם. ואם היה הדבר כן וההזק מוטל רק על המזיק לבדו אם כן אם היה לראובן ושמעון בור חפור שעור חפירתו עשרה טפחים אז שניהם חייבים לכסותו ואם עבר בו ראובן ולא כסהו ועבר בו שמעון ולא כסהו גם הוא ונפל בתוכו אח"כ ... ההיזק מוטל על שמעון ולא על ראובן, מדבריהם [ב"ק ג' ע"א, נ"א ע"א] בור של שני שותפים עבר עליו הראשון ולא כיסהו השני חייב כיסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כיסהו השני חייב. ואם השתתפו שניהם לשרוף שדה של לוי והביא ראובן את האש ראשונה והניחה ואח"כ הביא שמעון את העצים והניחם עליה אז כשנשרף (השדה), ההיזק הוא על שמעון וענשו מוטל עליו ואם הביא שמעון את העצים בתחלה ואח"כ הביא ראובן את האש אחריו והניחה עליהם ונשרף, ענש ההיזק מוטל על ראובן ואם בא שלישי אח"כ ונפח באש או ההיזק.0...
<h2>דף נא.</h2>
השער הששה עשר העוסק בדין היזק אחד השותפים לשותפו ולזולתו. ונאמר שהיזק השותף לשותפו יהיה על ארבע דרכים. הדרך הראשונה כשהזיק לו בממונו שאינו נכנס בכלל השותפות וזה בהשתדלות ובכונה להרע לו אז חייב לשלם, מדבריהם [ב"ק קי"ז ע"א], ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב אמ' רבא ואם הראה בעצמו כמי שנשא ונתן ביד דמי. והדרך השניה כשהזיק לו בממונו הנכנס בכלל השותפות וכבר קדם ביאורנו למה שהוא חייב מזה ומה שאינו חייב ממנו. והדרך השלישית כשהזיק לו בגופו או בגוף ולדיו ואם היה זה על האופנים המיוחדים חייב לשלם מדבריהם [ב"ק פ"ג ע"ב] החובל בחבירו חייב בחמשה דברים בנזק ובצער וברפוי ובשבת ובבושת. והדרך הרביעית שכשהזיק לו בנפשו אז חייב מיתה אם היה במזיד, ומאסר אם היה בשוגג בזמנים המיוחדים. ומה שחייב אחד מהם שכשהזיק אין שותפו אחראי בו ומה שמוטל על אחד מהם מעונש ההיזק איננו מוטל על השני בתורת פרעון מצדו מפני שהנזיקין אינם נכללים בעסקי השותפות ואינם נכנסים בתוכם. ואם היה הדבר כן וההזק מוטל רק על המזיק לבדו אם כן אם היה לראובן ושמעון בור חפור שעור חפירתו עשרה טפחים אז שניהם חייבים לכסותו ואם עבר בו ראובן ולא כסהו ועבר בו שמעון ולא כסהו גם הוא ונפל בתוכו אח"כ ... ההיזק מוטל על שמעון ולא על ראובן, מדבריהם [ב"ק ג' ע"א, נ"א ע"א] בור של שני שותפים עבר עליו הראשון ולא כיסהו השני חייב כיסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כיסהו השני חייב. ואם השתתפו שניהם לשרוף שדה של לוי והביא ראובן את האש ראשונה והניחה ואח"כ הביא שמעון את העצים והניחם עליה אז כשנשרף (השדה), ההיזק הוא על שמעון וענשו מוטל עליו ואם הביא שמעון את העצים בתחלה ואח"כ הביא ראובן את האש אחריו והניחה עליהם ונשרף, ענש ההיזק מוטל על ראובן ואם בא שלישי אח"כ ונפח באש או ההיזק.0...
<h2>דף ע.</h2>
והדרך הי"ב השותפות בין שתי נפשות מישראל לגבי הממון. ואנו עכשו נאריך בתכונות השותפות הזאת ובהזכרת דיניה לפי שאליהם התכונו בחבור ספרנו זה ואל כיוצא בהם ועל כן לא הארכנו בדברים על זולתה. אנו אומרים, השותפות הקשורה בממון נעשית על מנת שלכל אחד מהשותפים תהא רשות לעשות כראות עיניו בכל מה שיהיה לתועלת להם ממה שקשור במסחרם וזה כמו (ב)שליח, שהרשות בידו לעשות כראות עיניו, במקום שולחו, בכל מה שמסר לו שליחות בו. והראיה מה שאמרו קדמוננו על השליח [ב"ק ע' ע"א] אמ' אביי אין כת[יב ביה] למחצה לשליש ולרביע מיגו דמש[תאעי דינא] כפלגא משתאעי דינא בכולא א[מ'] א[מימר אי] תפיס לא מפקינן מיניה רב אשי אמ' [מפקינן] מיניה כיון דכתב' ליה כל דמתעני מן דינא ש[ליח] שויא ותפסיה ולא כלום הוא ואיכא דא[מרי] שותפא שויה למאי נפקא מיניה לפלגא. אבל תכונות השותפות הזאת הרי הן ... כדלהלן, כל אחד מוציא ממון ידוע, שוה בין שניהם או שונה, על מנת שיקחו וימכרו ב[כל מיני] מסחר או במין אחד של מסחר ולא בזולתו. ומתנים [על הריוח בי]ניהם לפי כמות ממון כל אחד מה[ם תנאי] שונה ושתהא רשותם לעשות כראות עיניהם ... מצטמצמת במין אחד של מסחר, להוציא זולתו, [או שתהא] לאחד מהם רשות שמוש מיוחד לו, להוציא [את שותפו] ... להם מה ש... [ואש ל]התחלקות (מיני) השותפות לפי החלוקה שהזכרנוה, הרי זה לא יהיה מחוץ לג' דרכים, או שיוציא האחד מהם (סכום) שוה למה שהוציא שותפו או שיוציא ממון מרובה מממון שותפו או פחות ממנו. ואמרו קדמונינו [כתובות צ"ג ע"א] על [דין] הבדל (בסכומי הממון) אמ' שמואל שנים שהטילו [לכיס זה] מנה וזה מאתים השכר לאמצע ... [ומה שנאמר על רש]ותם להתנות ב... שיקחו וימכרו שניהם בכל מיני מסחר או במין מיוחד הרי זה מה שאמרו [שבת מ"ה ע"א] [ואם התנה ה]כל לפי תנאו. אבל זה לא יתכן אלא [במצבים] מיוחדים שאין כאן המקום להזכירם. [ומה ש]נאמר על רשותם להתנות שהריוח [יהיה] לפי כמות ממונו של כל אחד מאמר קדמונינו [קדושין י"ט ע"ב] ר' יהודה [אומר בדבר מהם, אם היה הבדל ביניהם, הרי זה שבממון] שבממון תנאו קיים. והראיה [על רש]ותם להתנות, שתהא רשותם לעשות כראות עיניהם ב[מסחר] מצטמצמת באותו מסחר, להוציא זולתו, [או שיהא] לאחד מהם שימוש מיוחד לו, להוציא שותפו, הרי היא מאמר קדמונינו [תוספתא ב"מ פ"ד מי"ג] המושיב את חבירו בחנות למחצית [שכר אם] היה אומן לא יעסוק באומנותו ואם [היה שותף] עמו בחנות מותר. המושיב את .0.....
<h2>דף עח:</h2>
והדרך הז' השותפות בין שתי נפשות לגבי הבהמות הטהורות. וזה יקרה בשני אופנים. האופן הראשון שיהיו שני השותפים ישראל וגוי, כי דיני התורה פוקעים מהן עם חול שותפות הגוי בהן ר"ל ש[לא] תחול עליהן המצוה המיוחדת לפי שהיא כ[שאר] שותפות הגוי כגון ישראל וגוי שהשתתפו בקנין פרה ואז יהיה דין הבכורה פוקע ממנה ולא חל עליה, לפי שאמרו [בכורות י"ג ע"א] הלוקח עובר פרתו של נכרי והמוכר לו אף על פי שאינו רשאי והמשתתף לו והמקבל ממנו והנותן לו פטור מן הבכורה. ועוד כגון שותפות גוי לישראל לגבי הצאן, שפוקע מהן משום שותפות הגוי חיוב נתינת ראשית הגז, ואם היו שני השותפים ישראלים חייבים בראשית הגז בצאנם ואין השותפות מפקיעה את חיובה לפי מה שאמרו [חולין קל"ה ע"א] בהמת השותפין חייבת בראשית הגז ור' אלעאי פוטר מאי טעמיה דר' אלעאי אמ' קרא צאנך צאנך ולא של שותפות ורבנן ההוא למעוטי שותפי דגוי והלכה כדברי חכמים. והאופן השני שיהיה אחד השותפים ישראל והשני כהן, שאם היתה שותפותם בבהמה טהורה חייבים ליתן את המתנות ממנה ככל הלכותיהן, וזה כשהשתתפו שניהם בשחיטתה לשם מכירה, לפי מה שאמרו במשנה [חולין קל"ב ע"א] השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות והמשתתף עמהן צריך לרשום. ואמרו בתלמוד [חולין קל"ב ע"ב] אושפיזכאניה דר' טבלה [כ]הן הוה והוה דחיקא ליה מילתא אתא לקמיה דר' טבלה אמ' ליה זיל אישתיתף בהדי טבחי ישר' דמיגו דפטרת להו ממתנתא משותפי לך חיביה רב נחמן אמ' ליה והא ר' טבלא אמ' לי פטירת אמ' ליה זיל ואילא מפיקנא לך ר' טבלא מאונך אתא ר' טבלא לקמיה דרב נחמן אמ' ליה מאי טעמא עבד מר הכי אמ' ליה דכי אתא ר' אחא בר חיננא מדרומא אמ' ר' יהושע בן לוי וזקני דרום אמרו טבח כהן שתים ושלוש שבתות פטור מן המתנות מיכן ואילך חייב במתנות אמ' ליה נעביד ליה מר כר' אחא בר חיננא אמ' ליה הני מילי היכי דלא קבע מסחתא אבל הכא הא קבע מסחתא. ואם היו לשני שותפים מישראל עשרה ראשים מן הצאן וחלקום ביניהם ולא נשאר ביניהם אלא דמי חילוף מעות משום שותפותם, אינם חייבים במעשר בהמה בשביל אותן הצאן לחוד, ואם לא חלקום, חייבים ליתן מעשר בהמה לפי מה שאמרו [בכורות נ"ו ע"ב] האחים והשותפין שחייבין בקולבון פטורין ממעשר בהמה ושחייבין במעשר בהמה פטורין מן הקולבון, קנו מתפישת הבית חייבין ואם לאו פטורין, חלקו ואחר כך נשתתפו חייבין בקולבון ופטורין ממ[עשר] בהמה. ופעמים שמבטלת השותפות בבהמה טהורה דין אחד הפשעים וזה כמה שאמרו [ב"ק ע"ח ע"ב] מכרו חוץ מאחד ממאה בו או שהיתה לו בו שותפות והשוחט ונתנבלה בידו והנוחר והמעקר משלם תשלומי כפל ואינו משלם תשלומי ארבעה וחמשה. ופעמים שחולקים שני שותפים ודנים אותו (רק) בקצת ממה שמגיע לו (בעצם) וזה כאמרם [תמורה ל' ע"א] וכן שני שותפין שחלקו אחד (נטל) עשרה ואחד נטל תשעה, שכנגד כלב אסורין שעם כלב מותרין.
<h2>דף פג:</h2>
השער הששה עשר העוסק בדין היזק אחד השותפים לשותפו ולזולתו. ונאמר שהיזק השותף לשותפו יהיה על ארבע דרכים. הדרך הראשונה כשהזיק לו בממונו שאינו נכנס בכלל השותפות וזה בהשתדלות ובכונה להרע לו אז חייב לשלם, מדבריהם [ב"ק קי"ז ע"א], ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב אמ' רבא ואם הראה בעצמו כמי שנשא ונתן ביד דמי. והדרך השניה כשהזיק לו בממונו הנכנס בכלל השותפות וכבר קדם ביאורנו למה שהוא חייב מזה ומה שאינו חייב ממנו. והדרך השלישית כשהזיק לו בגופו או בגוף ולדיו ואם היה זה על האופנים המיוחדים חייב לשלם מדבריהם [ב"ק פ"ג ע"ב] החובל בחבירו חייב בחמשה דברים בנזק ובצער וברפוי ובשבת ובבושת. והדרך הרביעית שכשהזיק לו בנפשו אז חייב מיתה אם היה במזיד, ומאסר אם היה בשוגג בזמנים המיוחדים. ומה שחייב אחד מהם שכשהזיק אין שותפו אחראי בו ומה שמוטל על אחד מהם מעונש ההיזק איננו מוטל על השני בתורת פרעון מצדו מפני שהנזיקין אינם נכללים בעסקי השותפות ואינם נכנסים בתוכם. ואם היה הדבר כן וההזק מוטל רק על המזיק לבדו אם כן אם היה לראובן ושמעון בור חפור שעור חפירתו עשרה טפחים אז שניהם חייבים לכסותו ואם עבר בו ראובן ולא כסהו ועבר בו שמעון ולא כסהו גם הוא ונפל בתוכו אח"כ ... ההיזק מוטל על שמעון ולא על ראובן, מדבריהם [ב"ק ג' ע"א, נ"א ע"א] בור של שני שותפים עבר עליו הראשון ולא כיסהו השני חייב כיסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כיסהו השני חייב. ואם השתתפו שניהם לשרוף שדה של לוי והביא ראובן את האש ראשונה והניחה ואח"כ הביא שמעון את העצים והניחם עליה אז כשנשרף (השדה), ההיזק הוא על שמעון וענשו מוטל עליו ואם הביא שמעון את העצים בתחלה ואח"כ הביא ראובן את האש אחריו והניחה עליהם ונשרף, ענש ההיזק מוטל על ראובן ואם בא שלישי אח"כ ונפח באש או ההיזק.0...
<h2>דף קו.</h2>
פוטרת אותו מן השותף השני אבל איננה פוטרת אותו ג"כ מן השותף הראשון המשביע אותו אע"פ שיש עדים שחייב לו ממון והראיה על זה מדבריהם [ב"ק ק"ו ע"א] אמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי ונשבע ואח"כ באו עדים פטרו אמ' קרא ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקיבלו הבעלים שבועה שוב אין משלמין ממון ואמרינן יתיב רב נ[חמ]ן קא אמלה [—אמ' לה] להא שמעתא איתיביה רב אחא בר מניומי לרב נחמן היכן פקדוני ואמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן והעדים מעידין אותו שגנבו משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה ומשני רב נחמן אידי ואידי בבית דין לא קשיא כן שקפץ ונשבע כן שלא קפץ ונשבע ואין ההלכה בזה אליבא דרב מדבריהם אמר ליה ראמי בר חמא ל[רב נחמן מכדי ד]רב דלא סבירא לך משכני נפשך אדרב למה לך אמר ליה לתרוצה לדרב בעלמא.
<h2>דף קיז.</h2>
השער הששה עשר העוסק בדין היזק אחד השותפים לשותפו ולזולתו. ונאמר שהיזק השותף לשותפו יהיה על ארבע דרכים. הדרך הראשונה כשהזיק לו בממונו שאינו נכנס בכלל השותפות וזה בהשתדלות ובכונה להרע לו אז חייב לשלם, מדבריהם [ב"ק קי"ז ע"א], ישראל שאנסוהו גוים והראה ממון חבירו פטור ואם נשא ונתן ביד חייב אמ' רבא ואם הראה בעצמו כמי שנשא ונתן ביד דמי. והדרך השניה כשהזיק לו בממונו הנכנס בכלל השותפות וכבר קדם ביאורנו למה שהוא חייב מזה ומה שאינו חייב ממנו. והדרך השלישית כשהזיק לו בגופו או בגוף ולדיו ואם היה זה על האופנים המיוחדים חייב לשלם מדבריהם [ב"ק פ"ג ע"ב] החובל בחבירו חייב בחמשה דברים בנזק ובצער וברפוי ובשבת ובבושת. והדרך הרביעית שכשהזיק לו בנפשו אז חייב מיתה אם היה במזיד, ומאסר אם היה בשוגג בזמנים המיוחדים. ומה שחייב אחד מהם שכשהזיק אין שותפו אחראי בו ומה שמוטל על אחד מהם מעונש ההיזק איננו מוטל על השני בתורת פרעון מצדו מפני שהנזיקין אינם נכללים בעסקי השותפות ואינם נכנסים בתוכם. ואם היה הדבר כן וההזק מוטל רק על המזיק לבדו אם כן אם היה לראובן ושמעון בור חפור שעור חפירתו עשרה טפחים אז שניהם חייבים לכסותו ואם עבר בו ראובן ולא כסהו ועבר בו שמעון ולא כסהו גם הוא ונפל בתוכו אח"כ ... ההיזק מוטל על שמעון ולא על ראובן, מדבריהם [ב"ק ג' ע"א, נ"א ע"א] בור של שני שותפים עבר עליו הראשון ולא כיסהו השני חייב כיסהו הראשון ובא השני ומצאו מגולה ולא כיסהו השני חייב. ואם השתתפו שניהם לשרוף שדה של לוי והביא ראובן את האש ראשונה והניחה ואח"כ הביא שמעון את העצים והניחם עליה אז כשנשרף (השדה), ההיזק הוא על שמעון וענשו מוטל עליו ואם הביא שמעון את העצים בתחלה ואח"כ הביא ראובן את האש אחריו והניחה עליהם ונשרף, ענש ההיזק מוטל על ראובן ואם בא שלישי אח"כ ונפח באש או ההיזק.0...
